כיסוי לחלות לשולחן שבת, הנולד מתוך התבוננות בסימן שנשאר על נייר האפייה לאחר אפיית החלה.
הפרויקט עוסק ברגע החולף שלאחר הפעולה, בטביעת החותם שנוצרת מהחום, הלחות והמפגש בין חומר למזון.

הדימוי המודפס על הבד מתבסס על צורת ה״חותמת״ האורגנית, ומשמר זיכרון של תהליך אפייה יומיומי וטקסי.
הבד הלבן והעדין משמש כרקע שקט לסימן, ומאפשר לצבע, למרקם ולמחווה להישאר במרכז.

האובייקט מבקש להאריך את חיי הרגע: לקחת פעולה זמנית וחולפת, ולהפוך אותה לחלק קבוע משולחן השבת.
כך נוצר חיבור בין פעולה, זיכרון וחומר, בין המטבח לשולחן, ובין תהליך לאירוח.

‍